<h1>סמ"ג לאוין סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף לא.</h2>
אין מתנסך לע"ז אלא יין שראוי להקריבו על גבי המזבח לפיכך לא גזרו במגעו של יין מבושל (ע"פ רמב"ם מאכ"א פי"א הל' ט') מדשתי ליה שמואל ואבלט (ע"ז ל' א') שהיה גוי, ויש לו גבול לאחר שהרתיח על האור (סימני סה"ת קנ"ו) קרוי מבושל. חומץ אף על פי שהתלמוד (ע"ז כ"ט ב') מתיר ליגע בו גוי מכל מקום לדידן אסור דאין אנו בקיאים בשיעור (חזוקו) [חוזקו] מתי קרוי חומץ ומתי קרוי יין (סימני סה"ת שם). ואמר רב יוסף (ע"ז ל"ב א') חומץ שכר של גוים אסור מפני שמערבים בהן שמרי יין, אמר רבא ומאוצר מותר שאם ערבו בו היה מסריח. וכן בוסר אסור לומר לגוי לסוחטו וליגע בו אחר שנסחט דאין אנו בקיאין בשיעורו מתי קרוי בוסר ומתי קרוי ענבים (סימני סה"ת שם) ויש שהיו רוצין לסמוך להיתר מדתנן במסכת שביעית (פ"ד מ"ח) הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה כו' הרי שנקרא ליחלוחית שבבוסר מים, מכל מקום אומר רבינו יעקב [ד]אין אנו בקיאים מתי קרוי מים ומתי קרוי יין, ופעם אחת היו כל היינות של שנה אחת בוסר ולא נתבשלו יפה וכי תאמר שלא נהג יין נסך באותה שנה (ע"ז כ"ט ב' תד"ה אי), ועוד ללשון שני שפירש רש"י (ד"ה ובשעת) בפרק כל הגט (גיטין ל"א א') משעת כניסת המים לבוסר בכל עניין אסור (ע"פ סה"ת שם). יין שנתנו בתבשיל או עם משקים אחרים ונגע בו קודם שהרתיח על האור מותר, וראייה מדתניא (ע"ז ל' א') ומייתי לה בפ"ק דחולין (ו' א') אלונתית כברייתא מותרת פירוש (רש"י) כברייתא שלקחה גוי מישראל עשוייה מיינו של ישראל, ואיזו היא אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון שהיוצאין מן המרחץ רגילין לשתותו כדי לצנן, ותניא נמי רישא בתוספתא (ע"ז פ"ה ה"ו) אלונתית של גוים אסורה מפני שתחילתו יין פירוש שתחילתו יין של גוי משמע הא תחילתו יין של ישראל אינו נאסר במגע גוי (ע"פ סה"ת סי' קנ"ז וסימנים ותד"ה אלונתית).
<h2>דף נד:</h2>
בגיטין בפרק הניזקין (נ"ד ב' ע"ש ותד"ה אמר) ובפרק האומר בקידושין (ס"ה ב') גבי א[ו]מר לו עד אחד נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן, ואמרינן עליה בפרק האשה רבה (יבמות פ"ז ב') ממאי משום דעד אחד מהימן דילמא משום דשתיקה כהודאה דמיא אבל אם אמר איני יודע אינו נאמן כיון שאינו בידו, על זה אומר רבינו יעקב שכשאדם אומר לחבירו שנתנסך יינו צריך ליזהר שלא ישתוק [אלא] או יכחישנו או יאמר איני יודע, אמנם אם ידענו בו ששתק מחמת שאינו יודע אין שתיקתו הודאה וכן בכל דיני[ם] שבעולם לא תחשב שתיקתו הודאה בכיוצא בזה. והא לך לשון מורי רבינו יהודה שכתב בפרק הניזקין (שם תד"ה אמר) פסק רבינו יעקב שאם עשה אדם יין לחבירו ומצאו ולא אמר לו דבר ואחר כך אמר לו יינך נתנסך אינו נאמן אבל אם בפעם ראשונה אמר כן נאמן אפילו מכחישו כיון שהיה בידו כרבא (קידושין ס"ו א'), ואם לא היה בידו ואמר לבעל היין שנתנסך אינו נאמן אם הכחישו או אם אמר לו איני יודע אבל אם שתק נאמן, וסעד מצא לדבריו בתשובת רבינו משולם בן רבינו קלונימוס כאשר כתב בספר הישר (חידושים סימן קי"ט), ואמר הרב רבינו אלחנן על זה שלא תחשוב שתיקתו כהודאה אלא בדבר שרגלים לדבר שהיה לו לידע עד כאן לשונו.
